הכותרת שבחרתי להרצאה הזו היא לעיתים בדיוק החוליה החסרה בדרך להצלחה, בכל תחום.



במהלך ההרצאה תשמע את הסיפור הבא:

מורה אחת שעקבה אחרי ילדה צעירה שלא ממש "הסתדרה" בלימודים, ומנגד פרחה בשיעור ציור, ניגשה אליה ושאלה אותה במהלך שיעור הציור: "מה את מציירת?".

ענתה הילדה: "אני מציירת את אלוהים!".

השיבה לה המורה: "אבל איך? הרי אף אחד לא יודע כיצד נראה אלוהים?".

על כך השיבה לה הילדה: "עוד דקה הם ידעו.." :)



איך מתפוגגת לה היצירתיות כשאנו מתבגרים?

לאן נעלמת היכולת שלנו כילדים לקחת סיכון בלי להתחשב במילים כמו "אבל אם", "מה יקרה" ו- "אולי"?

מה תפקידה של מערכת החינוך (ושל ההורים) בכל הסיפור הזה?



ההרצאה הבאה מוקדשת לנושאים הללו.

בעזרת הרבה הומור, כריזמה ויכולת רטורית יוצאת מין הכלל, מציג סר קן רובינסון את תמונת המצב נטולת היצירתיות, הדמיון והרצון לפעול "על בטוח" - כפי שהיא משתקפת בחיינו כמבוגרים, יחד עם לא מעט תובנות בנוגע לסיבות "שמכוונות" אותנו לפעול כך.